אני ועצמי

“האח הטוב” הוא טור של המאייר אסף חנוכה, שפורסם במוסף סוף השבוע של “כלכליסט”. טקסט קצר, מגובה באיורים נהדרים, המתאר את נסיעתו של אסף לניו יורק לפגישה עם אחיו התאום, תומר חנוכה, אף הוא מאייר, לרגל הוצאת ספר המאגד את עבודותיו של תומר בעשור האחרון. התרגשתי לקרוא את הטקסט, שאינו אופייני לכותב המתבטא, לרוב, בעזרת איוריו, אשר סוגרים כל מוסף. התרגשתי, כי אני אוהב את האיורים שלו, אך בעיקר בזכות מה שמתברר כתמצית הסיפור – ההשוואה שאסף עושה בינו, המאייר החי בישראל ומפרסם את עבודותיו בעיתון, לבין אחיו, המאייר המצליח ועטור הפרסים מניו יורק, שעבודותיו מפארות, בין השאר, את המגזינים הנחשבים ביותר. תאומים זהים, העוסקים באותה אמנות, וההשוואה הבלתי נמנעת ביניהם.

כולנו משווים את עצמנו לאחרים וכולנו עושים זאת פחות או יותר כל הזמן. לכולנו נדמה שמישהו אחר טוב מאתנו, הגיע רחוק יותר מאתנו, ובאופן כללי מצליח, מתוגמל ומגשים את עצמו יותר מאתנו. ההשוואה עם אחרים יכולה לדרבן אותנו, להוות כוח מניע ולנטוע בנו מוטיבציה, אך יותר פעמים מאשר לא, היא מתסכלת ולעתים אף משתקת אותנו. מישהו אחר הרי טוב ממני, מישהו אחר כבר הצליח יותר ממני ועשה והשיג את מה שאני טרם הספקתי, אז בשביל מה בכלל לנסות…?

דעתי היא, שמי שטוען כי הוא לעולם אינו משווה עצמו לאחרים, במקרה הטוב אינו מספיק מודע לעצמו ובמקרה הפחות טוב פשוט משקר. ההשוואה טבעית ואני לא חושב שאנו יכולים בלעדיה. ההשוואה מספקת לנו נקודות התיחסות, עוגנים, מעין GPS בעזרתו אנו ממקמים את עצמנו במרחב אבל, כאמור, פעמים רבות היא מזיקה לנו יותר משהיא מועילה.

את הפתרון הרצוי רובנו מכירים. רובנו שמענו אותו ועליו ויש סיכוי סביר להניח שהוא נתפס בעיניו כעוד אמירה ניו-אייג’ית, שנורא נחמד לחזור עליה אבל עם כל הכבוד – עזבו אתכם באמא’שכם. אני מדבר, כמובן, על הרעיון של כן להשוות, רק לא לאחרים כי אם לעצמנו. הרעיון לפיו אנחנו נקודת ההתיחסות הנכונה והמדויקת ביותר עבורנו. תמיד הרי יהיה מישהו טוב יותר מאתנו ואם נשקיע את כל משאבינו בנסיון לעקוף את כולם לעולם לא נצליח בכך, נכלה את כוחותינו ובכל פעם שנעקוף מישהו יצוץ מישהו חדש וינפנף ביכולותיו העדיפות. אז אם אני לא יכול לעקוף את האחר אולי פשוט אנסה לעקוף את עצמי. אם, לדוגמה, ממוצע הציונים שלי הוא 75 ואני מתבאס מהחרשנים והחרשניות שהממוצע שלהם הוא 98, אז במקום לנסות לעבור אותם (ולהתאכזב אם לא אצליח) למה שלא אנסה לעבור אותי, לשדרג את הממוצע של עצמי, להצליח לעלות לממוצע 82 ולהיות מאושר שהשתפרתי ב-7 נקודות.

קל להמליץ על כך, כמובן, אך קל פחות ליישם. למעשה, אולי דווקא הקושי להגיע לרמתו של אדם אחר, שטוב מאתנו במשהו, הוא שגורם לנו להתעקש לעשות זאת. כך נוכל תמיד להגיד שניסינו ובמקביל לא נצטרך להתמודד עם תוצאות ההצלחה (דוגמה לתוצאה אפשרית – עכשיו ידרשו מאתנו להצליח שוב…). מה גם שלנסות לשפר את עצמי ביחס לעצמי תמיד נשמע פחות נוצץ ופחות אטרקטיבי.

השוואת עצמנו לאחרים היא סוגיה מורכבת, שאינה יכולה להתברר עד תום במסגרת טקסט קצר כגון זה. כוונתי בעיקר להעלות את הנושא למודעות ולקוות שישמש כחומר למחשבה למי שקורא/ת.

במילים אחרות, כוונתי להעיר את תשומת הלב לכך שפעמים רבות הדשא של השכן אכן ירוק יותר, רק שיכול להיות שזה משום שהוא מלאכותי…

לקינוח – ג’ורג’ קוסטנזה (סיינפלד) מנסה לשכנע את הבחורה איתה יצא לדייט שהוא לא שווה כלום ושכל אחד אחר טוב ממנו…

This entry was posted in כללי and tagged , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Comments are closed.