אסטרטגיה לקבלת החלטות?

.

אתמול, בפגישה עם מודרך שלי, שוחחנו על החלטה חשובה שעליו לקבל בזמן הקרוב. סקרנו את המשמעויות השונות שיש להחלטה הזו, ההשלכות שלה, הנימוקים בעדה והנימוקים נגדה וכך הלאה. בסופו של דבר שאלתי אותו האם יש לו אסטרטגיה לקבלת החלטות ואם כן – מהי. הוא אמר שהוא לא לגמרי מבין למה אני מתכוון ב”אסטרטגיה”. הוא שוקל את הנתונים ואז מקבל החלטה באופן אינטואיטיבי. זה גרם לי לחשוב על כך שאולי כדאי להרחיב קצת בנושא הזה.

אתחיל בכך שלשקול את הנתונים ולקבל החלטה באופן אינטואיטיבי זו בהחלט אסטרטגיה. אחת מני רבות. הרעיון הוא להבין שזה אכן כך, כלומר שלא מדובר בעניין אקראי ומקרי, אלא בכוונת מכוון, בפעולה יזומה שאנו נוקטים בה. כמו בנושא של ניסוי והצלחה, עליו כתבתי לפני כשבוע, ושבו הסברתי שהשאלה האם הצליח לכם או לא חשובה פחות מהשאלה האם המשכתם לנסות או לא, כך גם בנושא של קבלת החלטות. כלומר, השאלה איזו החלטה קיבלתם בסופו של דבר חשובה פחות מהשאלה איך הגעתם לאותה החלטה.

כשאני מדבר על אסטרטגיה לקבלת החלטות אני מתכוון לשיטה, לדרך, לסדרה של צעדים או של כללים, שאתם נוקטים בה באופן מודע ומכוון. מה שקורה הוא שהיומיום שלנו מלא וגדוש באינספור החלטות שאנחנו מקבלים באופן אוטומטי, לפעמים כמעט בלי לשים לכך לב בכלל, ולכן אנחנו טועים לחשוב שקבלת החלטות היא עניין אינטואיטיבי שפשוט קורה. הרגעים בהם אנו הופכים מודעים לנושא הם הרגעים בהם עלינו לקבל החלטות כבדות משקל, מורכבות, גורליות. או אז אנחנו שואלים את עצמנו איך לקבל החלטה כזו. פתאום זה נהיה פחות אינטואיטיבי ופחות אוטומטי.

הנה מספר דוגמאות לאסטרטגיות לפתרון בעיות:

(1) התייעצות עם אנשים שונים (כאלה שאנחנו מחשיבים את דעתם, כאלה שנראים לנו רלוונטיים מבחינת הנושא וכו’), ניתוח העצות שקיבלנו ובחירה בדעת הרוב.

(2) הטלת מטבע או זריקת קוביה (כלומר “הפקדת” ההחלטה ביד הגורל).

(3) בניית טבלה של “בעד” ו”נגד”.

(4) בניית טבלה של ערכים שונים הקשורים להחלטה ושקלול הדירוג והניקוד של כל ערך.

(5) דחיית קבלת ההחלטה לדקה התשעים כדי שלא תהיה ברירה אלא להחליט (כלומר רתימת הלחץ לצורך קבלת ההחלטה).

ועוד כהנה וכהנה אסטרטגיות שונות ומגוונות.

אבל למה בכלל צריכה להיות לנו אסטרטגיה לקבלת החלטות? התשובה היא – כדי לשפר את השליטה שלנו במה שקורה לנו, כדי להכניס לחיינו מרכיבים של תכנון, מודעות והתכוונות, כדי לשפר את התוצאות שלנו, כדי להוביל את תהליכי השינוי שאנו מעוניינים בהם. במילים אחרות, במקום רק לקבל את הדין ולהשלים עם העובדה שהדברים פשוט קורים לנו, לשפר את היכולת שלנו לכוון את הדברים ולגרום להם לקרות כפי שהיינו רוצים שייקרו.

מדוע יש החלטות שכל כך קשה לנו לקבל? משום שהמשמעות של קבלת החלטה בצורה מתוכננת ומכוונת היא שהאחריות על תוצאות ההחלטה היא שלנו. ולא צריך ללכת רחוק, להחלטות הרות גורל, כדי להבין למה הכוונה. מספיק להתבונן בהתרחשות יומיומית המוכרת לכולנו. קחו למשל בני זוג שרוצים לצאת לסרט או למסעדה. כל אחד מבני הזוג יכול להביע את דעתו ולהגיד לאיזה סרט או לאיזו מסעדה כדאי ללכת, אבל כל אחד מבני הזוג גם ירצה שאת ההחלטה הסופית יקבל בן/ת הזוג השני. מדוע? משום שאם אני הוא זה שהחליט בסופו של דבר על הסרט, אז אם הסרט היה נהדר – הצלחתי. אבל אם הסרט היה גרוע, הרי שאני אשם. זה בגללי, אני זה שקיבל את ההחלטה ללכת לסרט הגרוע הזה…

אנחנו חוששים ונרתעים מהאחריות המגיעה עם קבלת ההחלטה ולכן, פעמים רבות, אנחנו דוחים את קבלת החלטה מתוך הבנה שאם נמשיך לדחות את ההכרעה, המציאות תכריע בסופו של דבר עבורנו. לדוגמה – מנהל שאינו מצליח לקבל החלטה בנוגע לפיטורי עובדים (החלטה שאחריות מאד כבדה בצדה), ואחרי דחיות רבות הוא מקבל הוראה מהמנהל שמעליו לפטר את אותם עובדים.

ככלל, תמיד עדיף יהיה לנו להוביל את האירועים ולעשות אותם בדרך שלנו ומתוך יוזמה שלנו, מאשר להגיע למצב בו האירועים נכפים עלינו בהתערבותו של גורם חיצוני כזה או אחר.

לסיכום – קחו שליטה על תהליך קבלת ההחלטות שלכם. שאלו את עצמכם באיזו אסטרטגיה לקבלת החלטות אתם עומדים להשתמש ואז… אז השתמשו בה, כלומר אל תפקירו את קבלת ההחלטה לגורמים חיצוניים שאינם בשליטתכם (על אף שגם זו אסטרטגיה מסוג מסוים…). כמו בנושאים רבים אחרים, גם בנושא זה מה שיכול מאד לעזור לכם הוא הצבת גבולות, והגבול היעיל ביותר הוא גבול הזמן. קבעו לעצמכם את המועד הספציפי שההחלטה חייבת להתקבל עד שהוא יגיע. מסגרת הזמן (בהנחה שתקיימו את ההתחייבות שלכם לעצמכם ותעמדו בה) תגביר את הסיכויים לכך שאכן תקבלו את ההחלטה בצורה מתוכננת ומושכלת.

ודבר אחרון – פעמים רבות שואלים אותנו האם החלטנו כבר ואנחנו משיבים שלא, אך מה שקורה בפועל הוא שבחלק ניכר מאותן פעמים למעשה כן קיבלנו כבר את ההחלטה רק שקשה לנו להודות בכך בפה מלא. מדוע? משום שהודאה בכך שקיבלנו את ההחלטה מצמצמת באופן ניכר את גבולות הגזרה שלנו. אם החלטנו, הרי שהתחייבנו, בחרנו וויתרנו על האפשרויות האחרות. זו הסיבה לכך שבמקרים רבים קשה לנו להודות אפילו בפני עצמנו בכך שלמעשה כבר החלטנו. אנחנו מייחלים לתחושת החופש הקיימת, כביכול, בריבוי האפשרויות שלפני ההחלטה. במצב כזה, העובדה שאנחנו ממשיכים להתלבט (למרות שבתוך תוכנו כבר הגענו להחלטה) נועדה לאפשר לנו להצדיק את ההחלטה שקיבלנו “בסתר”. בפועל זה אומר, למשל, ש”נגלה” שאנו מעדיפים דעות מסוימות על פני אחרות, רק משום שאותן דעות תומכות בהחלטה שבתוך תוכנו כבר הגענו אליה.

וכמובן שנותרת גם השאלה של מה עושים אחרי שההחלטה התקבלה. גם כאן לא מדובר בעניין מובן מאליו. מתברר שאנשים רבים מקבלים החלטה, אך גם לאחר שהתקבלה וגם לאחר שהם החלו לפעול על פיה, הם עדיין עסוקים, בינם לבין עצמם, בויכוח עם ההחלטה שלהם… קבלת החלטות היא כמובן שלב הכרחי בכל תהליך שינוי, אך אין לה כל ערך אם היא לא מאפשרת להפוך את ההחלטות למעשים. קל לנו מאד לחבל בהחלטות שקיבלנו. לדוגמה – החלטנו להכנס לכושר, עשינו מנוי בחדר כושר, אבל אנחנו פשוט לא הולכים לאימונים… מדוע אנחנו עושים את זה? משום שזה מאפשר לנו, בו-זמנית, גם להרגיש שהתקדמנו (קיבלנו החלטה) אבל גם לא לשאת באחריות הנובעת מאותה החלטה…

קבלת ההחלטות מקבלת את מלוא המשמעות שלה רק כאשר אנו מוכנים להתמסר להחלטה שקיבלנו, לתת לה צ’אנס ולפעול על פיה כדי שבאמת תאפשר לנו להתקדם ולהצליח.

.

אשמח אם תגיבו על המאמר בתגובות הפייסבוק הנמצאות כאן, בתחתית הדף וכמובן שאשמח אם תשלחו את המאמר לחברות וחברים.

.

כדי להירשם לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים בבלוג, לחצו כאן!

תגובות

This entry was posted in כללי. Bookmark the permalink.

Comments are closed.