להקטין את ההצלחה

.

פעמים רבות החיים מלמדים אותנו להתמקד בשלילי ולא בחיובי, בקושי ולא ביכולות, במה שלא הצליח לנו במקום במה שכן. הנסיון לענות על השאלה מדוע זה כך הוא עניין לדיון נפרד והוא בוודאי מקיף סיבות רבות, כמו למשל הרצון להימנע מאכזבות (שהוא בפני עצמו רצון מובן אך שגוי בעיניי), משהו על משקל “אל תצפה/י ליותר מדי, שלא תתאכזב/י”… בפוסט הנוכחי אתמקד באופן שבו אנחנו מתעקשים להיאחז במה שלא, במה שאין, במקום להדגיש את מה שכן, את מה שיש.

לקוח שלי, שמצייר תמיד תמונה פסימית ושחורה למדי כשהוא מתאר את מה שעבר עליו מהפגישה הקודמת, קיבל ממני משימה – לפתוח את הפגישות שלנו באמירה חיובית כלשהי. היא לא צריכה להיות דרמטית, היא לא צריכה להיות בנושא ספציפי והיא לא צריכה להיות דבר מלבד כזו שמביעה משהו טוב בעיניו. למשל: “נפגשתי שלשום עם חבר לקפה והיה כיף.” זהו. לא צריך יותר מזה.

אלא שמשימה לחוד וביצוע לחוד. ראשית, מפני שרוב הפעמים אותו אדם עושה הכל כדי להימנע מלבטא אמירה חיובית ושנית, משום שאם כבר יצא לו משפט שיש בו אמירה חיובית כלשהי, הוא מייד יבטל אותה. איך הוא יבטל אותה? בעזרת אחת משלוש הדרכים הבאות:

(1) יצביע מייד על מה שלא נעשה. לדוגמה – אם הוא יפתח במשפט “הצלחתי סוף סוף לסדר חלק מהערימה של הניירת על שולחן העבודה שלי.”, הוא מייד יוסיף “אבל תראה כמה בלגן עוד נשאר לי.”

(2) יקטין את ההישג. לדוגמה – הוא יגיד “אבל כל אחד מצליח לסדר את הניירת שעל השולחן שלו.”

(3) ישווה לעבר, שבו הוא הצליח לעשות בקלות את מה שהיום הוא לא מצליח או מצליח בקושי. לדוגמה – “זה לא נקרא הישג, כי פעם הייתי מתקתק את כל הניירת ובכלל לא היה לי בלגן.”

דעתי היא שחשוב להראות לעצמנו ולאחרים את הצד השני של שלושת סוגי הטיעונים הנ”ל. לגבי הטיעון הראשון, שבו האדם מצביע על מה שלא נעשה, יש להדגיש את העובדה שהישג הוא הישג. נקודה. להנגיד אותו להיעדר הישג אחר זה פשוט לא רלוונטי. בדוגמה שלנו, זה נכון שנותר עוד בלגן לסדר, אבל האם הבלגן הזה מבטל את העובדה שעכשיו קל ופשוט למצוא נייר ספציפי בערימת הניירת שכן סודרה? במילים אחרות, מדובר בשני מצבים שמתקיימים במקביל – יש ערימת ניירת שסודרה ויש ערימה אחרת שעדיין לא סודרה. לא מדובר בשני מצבים שאחד מהם (הבלגן) מבטל את קודמו (מה שכן סודר).

לגבי הטיעון השני, שמקטין / מבטל את ההישג באמצעות השוואתו להישגים של אחרים, בואו נזכור שהעובדה שאנחנו אומרים שאחרים מצליחים במשהו בלי בעיה לא באמת מחייבת שזה אכן כך. קל לנו לייחס הצלחה לאחרים, אבל אין לנו באמת מושג עד כמה אדם אחר מתקשה במשהו שגם אנו מתקשים בו. אבל גם כאן – נניח שאדם אחר אכן מסדר את הבלגן שיש לו על שולחן העבודה בלי שום בעיה. האם יש בכך כדי לבטל או להקטין את ההישג האישי שלנו? מדובר בשני עניינים נפרדים לחלוטין. העניין האחד הוא אנחנו והעניין האחר הוא האחרים. מה הקשר…?! על הנטיה שלנו להשוות את עצמנו לאחרים כתבתי בפוסט “אני ועצמי”. דעתי היא שההשוואה הזו לחלוטין אינה רלוונטית ובוודאי שאינה מקדמת אותנו למקום כלשהו. מה שכן רלוונטי זו השאלה האם אני מצליח עכשיו במשהו שעד לפני רגע לא הצלחתי בו. אם כן – זהו ההישג. אם לא – כדאי שאמשיך לנסות.

ולגבי הטיעון השלישי, שעושה שימוש בהשוואה לעבר, השאלה היא, שוב, מה הקשר? ברור, יש דברים שבעבר הצלחנו בהם וכיום לא. זה יכול להיות משום שבעבר היינו מרוכזים יותר והיום פחות, בעבר היה לנו יותר כוח פיזי והיום פחות, בעבר אורח החיים שלנו היה לגמרי שונה (למשל, היינו רווקים והיום אנחנו נשואים ויש לנו ילדים) וכך הלאה. האם זה מתסכל? בהחלט כן. לגמרי טבעי שאהיה מתוסכל מכך שבעבר יכולתי למשל לאכול כל מה שרציתי מבלי שאצטרך לדאוג למשקל שלי (כי הייתי צעיר וחילוף החומרים בגוף שלי היה שונה וכי שרפתי הרבה מאד קלוריות) והיום עלי לשים לב לכל פרוסת לחם נוספת שאני אוכל. אז מה? האם זה סותר את העובדה שהצלחתי במשהו היום? לעבר יש חשיבות רבה אבל לא ככלי לניגוח עצמי. אם כבר לשפוט את עצמנו היום, אז לעשות זאת בכלים ובמדדים של היום ולא בכלים ובמדדים של פעם.

למרות שרובנו (אם לא כולנו) מצהירים על רצון בשינוי, ההתנגדות לשינוי טבועה בנו כל כך עמוק וחזק עד שגם כאשר מתרחש שינוי, אפילו חלקי וקטן, אנחנו מגייסים את כל משאבי הדמיון והניסוח העומדים לרשותנו כדי להתנגד לו. אני לא מכיר דרך יעילה יותר להתמודד עם ההתנגדות הזו מלבד לתרגל שוב ושוב ושוב את ההפך ממנה, להתעקש לנקוט ב”ניסוחי כן” בכל פעם שבאופן טבעי אנחנו נוטים להשתמש ב”ניסוחי לא” ולהתעקש לראות את מה שאנחנו משום מה מתאמצים להסתיר.

.

אשמח אם תגיבו על המאמר בתגובות הפייסבוק הנמצאות כאן, בתחתית הדף וכמובן שאשמח אם תשלחו את המאמר לחברות וחברים.

.

כדי להירשם לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים בבלוג, לחצו כאן!

תגובות

This entry was posted in כללי and tagged , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

Comments are closed.