טכנולוגיה לניהול החיים

.

 
חברת פייסבוק כתבה פוסט ובו ביקשה לשמוע מאנשים איך הם מנהלים את אינספור המשימות שלהם מבחינה טכנולוגית, כלומר באילו כלים ואפליקציות הם משתמשים כדי לתעד, לתעדף, לזכור, לעקוב ולתכנן את המשימות שעליהם לבצע.

הצורך ברור – לכולנו יש אינספור משימות מצד אחד, ומשאבים מוגבלים (זמן, קשב, אנרגיה, משמעת ועוד) לבצע אותן מצד שני. כולנו נתקלים בקשיים בבואנו להתמודד עם ביצוע המשימות שלנו ואצל רובנו מה שמעיד על הקשיים האלה זו העובדה שאנחנו לא מספיקים לעשות את מה שאנחנו צריכים ורוצים לעשות, שוכחים חלק מהמשימות, מגיעים לרגע האחרון וכד’. התוצאות של השיכחה, ההספק הנמוך והדחיינות הן שמעירות את תשומת לבנו לכך שמשהו לא עובד לנו כמו שצריך.

אז אנחנו מחפשים פתרונות ואחד המקומות הראשונים שאליהם אנחנו פונים הוא המקום של הסדר והארגון. מאחר ואנחנו מרגישים שהמצב בו עלינו לבצע אינספור משימות לא נמצא בשליטתנו אנחנו שואפים להחזיר את השליטה לידינו והדרך הטבעית ביותר להחזיר שליטה היא באמצעות יצירת סדר. אנחנו מאמינים ברעיון שלפיו אם הדברים יהיו מסודרים ומאורגנים יותר זה יקנה לנו אחיזה יציבה ורבה יותר בהם ולכן יאפשר לנו לבצע ולהספיק ובאופן כללי להיות יעילים בהרבה.

זה השלב בו אנחנו מתחילים לשכתב פתקים, להקליד רשימות, ליצור טבלאות, להוסיף בולטים, להשתמש בקטגוריות וצבעים וכמובן – לנסות כל טכנולוגיה רלוונטית. פונקציות חדשות בתוכנות קיימות, קישור בין תוכנות שונות והכי חשוב – כל אפליקציה אפשרית לניהול זמן, ניהול משימות, תיעדוף מטלות, קבלת התראות והנעה לפעולה שרק קיימת.

כל אלו הם עזרים חשובים. חשובים מאד אפילו. אין ויכוח על כך שסדר וארגון יכולים לתרום משמעותית ליכולת הביצוע והמימוש שלנו. מספיק שהדברים יהיו לנו מול העיניים, במקום אחד ובאופן מסודר ולא מפוזרים על פני אינספור פתקים, ביותר מדי מקומות שונים (כולל בראש) וכבר נספיק ונצליח יותר. האמנם?

כל האפליקציות כולן, כל האמצעים הטכנולוגים, הפטנטים, הרעיונות, התורות והשיטות מתייחסים בעיקר לצד אחד של המשוואה – הצד של ניהול שורת המשימות. איך לתעדף אותן טוב יותר, איך לזכור אותן טוב יותר, איך לעקוב אחריהן ובאיזה אופן לשבץ אותן בלוח הזמנים היומי / שבועי / חודשי / רבעוני / שנתי שלנו. אבל למשוואה יש גם צד שני, צד המימוש, והוא זוכה למעט מאד תשומת לב אם בכלל, בעיקר משום שקשה מאד ואולי אפילו בלתי אפשרי לארוז אותו בתוך אפליקציה, משוכללת וסופר טכנולוגית ככל שתהיה. במילים אחרות, טבלאות אקסל מדוגמות, מסמכי וורד בעימוד מושלם ואפליקציות סקסיות שמתממשקות לכל מכשיר ולכל מערכת הפעלה – כל אלה מאפשרים לנו לתעד, לקטלג, לסווג, לסדר, לארגן, לתעדף ומה לא, אך לא בהכרח עוזרים לנו לממש, כלומר לבצע בפועל ולייצר תוצאות מוחשיות.

מימוש הוא היכולת להחליט שאנו רוצים להגיע לנקודה מסוימת ואכן להגיע אליה. היכולת להחליט שאנו רוצים להשיג דבר מה ואכן להשיג אותו. היכולת לשלוט במה שקורה לנו, היכולת להשפיע על חיינו. ההפך ממימוש זו החוויה של היעדר שליטה, זה הפער בין הרצון שלנו להשיג לבין העובדה שאנחנו לא באמת משיגים, זו ההכרה בכך שאנחנו חולמים ומפנטזים אבל לא באמת מגשימים.

מיומנות המימוש וההגשמה היא מיומנות מורכבת ולעתים לא ברת השגה. מימוש כרוך במאמץ, ביציאה מאור הנוחות, בהתמודדות עם כשלון – אפשרויות שאינן אטרקטיביות במיוחד עבור רובנו. זוהי הסיבה לכך שאנו משקיעים משאבים רבים כל כך בארגון וסידור וניהול אינספור המשימות שלנו. העבודה על סידור וארגון החיים היא במידה רבה מעין מסך עשן שנועד ליצור מרחק בטחון בינינו לבין הרגע הזה שבו אנחנו מפסיקים לדבר על ועוברים לעשות את. חשוב, אפילו קריטי, להבחין בין דיבור על המימוש, לבין המימוש עצמו. להגיד “אני הולך/ת למצוא עבודה שתכניס לי הרבה יותר כסף” זה מצב צבירה אחד, והשגת העבודה שאכן מכניסה לי הרבה יותר כסף זה מצב צבירה אחר לחלוטין. הדיבור על הוא מצב של הכנה, כלומר מצב שבו אנחנו מבצעים פעולות לקראת המימוש. זהו השלב שבו אנחנו עוסקים בארגון, בבניית הרשימות והטבלאות, בסיווג המשימות לפי צבעים וקטגוריות ותחומי אחריות ושותפים לביצוע. אבל ההכנה לקראת לעד תישאר אך ורק הכנה לקראת ולא ההישג עצמו. אנחנו מתעכבים בשלב ההכנה ופעמים רבות נשארים בו כי זה מאפשר לנו להגיד לעצמנו ולאחרים שאנחנו פועלים ולוקחים אחריות ועושים את מה שצריך לעשות, אך כל אותו זמן אנחנו לא עוזבים את המקום המוכר והבטוח שלנו שאין בו התמודדות עם המעבר לשלב המימוש, שבו הדבר היחיד שצריך לעשות הוא… לעשות.

טכנולוגיה לניהול החיים היא חשובה, עוזרת, מייעלת ואפילו הכרחית בעידן כל כך כאוטי ועמוס באינספור מטלות וגירויים. אלא שגם האפליקציה הגאונית ביותר אינה יכולה להחליף את היכולת שלנו להוציא רעיונות, מחשבות, חלומות ושאיפות אל הפועל. בהיעדר מימוש, גם האפליקציה המדהימה ביותר תהפוך לעוד אמצעי לאגירת משימות. אז כן, אותן משימות יהיו מסודרות להפליא, אנחנו נקבל תזכורות בשלל צבעים וצלילים, הכל יהיה מסונכרן בין הסמארטפון והמחשב ובאופן כללי הכל יראה לנו הרבה יותר נוח, מסודר ואפשרי. רק שתחושת האפשר תישאר ברמת הרעיון והאשליה ולא באמת תהפוך למציאות. (ויש גם בעיה נוספת והיא שהטכנולוגיה מאפשרת אגירה שהיא למעשה אינסופית. אין כבר צורך בערימות של פתקים ומחברות שתופסים מקום ויוצרים מועקה. בעזרת הטכנולוגיה הכל מאוחסן במקום וירטואלי ולכאורה לא תופס נפח כלשהו. התוצאה – מאגר משימות שמבחינה מעשית הוא אכן אינסופי.)

נשאלתי פעם מה כדאי לעשות במצב בו אדם לוקח דף A4, ממלא אותו באינספור משימות, אבל אז דוחה את כולן ולא עושה דבר. הצעתי היתה לחתוך את הדף לחצי, את החצי לחתוך שוב לשניים וכך הלאה עד שנוצר פתק קטן שיש בו מעט מאד מקום לרישום משימות… הרעיון שלפיו אם נצליח לאחוז בכל המשימות שלנו (על ידי רישום של כולן) נצליח גם לבצע אותן הוא תעתוע. הסיכוי לבצע משימות עולה ככל שמספר המשימות קטן. פחות זמן שמוקדש לרישום, שכתוב, מחיקה והעברה של משימות מנייר לנייר (או ממסך למסך) הוא יותר זמן שמוקדש לביצוע בפועל. אז נכון, אולי בשיטת הפתק הקטן “תאבדו” חלק מהמשימות שלכם, אבל אם בתמורה לכך תגדילו ותגבירו את חוויית המימוש שלכם – דיינו.

.

אשמח אם תגיבו על המאמר בתגובות הפייסבוק הנמצאות כאן, בתחתית הדף וכמובן שאשמח אם תשלחו את המאמר לחברות וחברים.

.

כדי להירשם לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים בבלוג, לחצו כאן!

תגובות

This entry was posted in כללי. Bookmark the permalink.

Comments are closed.